אומנות הג'ו ג'יטסו

הג'ו-ג'יטסו (Ju-Jitsu) כאומנות לחימה

ג'ו-ג'יטסו הינה אומנות לחימה עתיקת יומין היונקת מרוח לחימתם הנודע של הלוחמים הסמוראים היפנים במאה ה-12. אומנות זו מבוססת על ניצול תנועת היריב למטרת הכנעה. פרוש המילה ג'ו-ג'יטסו: Ju- "עדין", "רך", Jitsu- "טכניקה", ומכאן נגזר המושג "טכניקה עדינה". הג'ו-ג'יטסו משלבת בתוכה שיטות הגנה והתקפה שונות אשר מטרתן הוצאת היריב משיווי משקלו, הטלתו ונטרולו על הקרקע בעזרת נעילת מפרקים או חניקות, המביאות לכדי שליטה מוחלטת ביריב.

להבדיל מאומנויות לחימה אחרות כגון קרטה, ג'ודו או אייקידו, שהינן שיטות סדורות בעלות אב מתווה דרך שיצר את השיטה, הרי שלג'ו-ג'יטסו אין שורשים ברורים או מקור רשמי ברור להיווצרותה. הידע אודות האומנות הועבר ממורה לתלמיד בדרך של לימוד כתורה שבעל פה מאב לבן בצורה סודית ומשפחתית. ובכל זאת, על מנת להתחקות אחר שורשי השיטה ומקורה, עלינו להבין תחילה את שיטת הלוחמה של הסמוראי.

כלי הנשק המרכזי של הסמוראי היה החרב היפנית האגדית - Katana , ותורת הלחימה בחרב נקראה - KEN JITSU ובמסגרתה נלמד שימוש נכון בחרב, שליפה וחיתוך מהיר ללא מעצורים. תנועות הלחימה בחרב היו מעגליות ונועדו ללחימה בטווח בינוני - טווח החרב. ואולם, לעיתים נתקלו הסמוראים בקרבות מטווח קצר בהם לא ניתן היה לשלוף את החרב וכך מבסיס הלחימה בחרב התפתחו טכניקות שונות, ללחימה בטווח קצר ללא נשק, המבוססות על תנועות מעגליות, יציאה מטווח התקפות היריב וניצול תנועתו כנגדו. עם השנים התפתחו בנוסף טכניקות של בריחים וחניקות שנועדו לנטרול סופי ומיידי של התוקף. בכתבים עתיקים שנמצאו באזורים שונים בסין נראים תרשימי טכניקות שונות המזכירות את טכניקות הג'ו-ג'יטסו ומכאן שיש קשר הדוק בין אומנויות לחימה סיניות ובין אומנות הג'ו-ג'יטסו היפנית של הסמוראים. אומנות הג'ו-ג'יטסו מכונה גם "אומנות אם" כיוון שממנה צמחו והתפתחו שיטות לחימה אחרות המבוססות על אותם עקרונות בסיסיים של ניצול תנועה וחוסר שימוש בכוח של המגן כנגד התוקף. למעשה, אומנות זו מורכבת ממספר אומנויות לחימה פופולאריות של היום. הג'ו-ג'יטסו מהווה סידרה של קומבינציות, שאם נפריד אותן לחלקים נקבל מספר אומנויות לחימה שהוטמעו בסגנונות שונים:

Judo- הדרך הרכה - שבבסיסה דומה מאוד לג'ו-ג'יטסו והתפתחה הלכה למעשה מהג'ו-ג'יטסו ע"י מאסטר ג'יגורו קאנו, שהיה עצמו מאסטר באסכולת ג'ו-ג'יטסו והביא את פיתוחו של הג'ו-ג'יטסו לג'ודו הספורטיבי של היום משנת 1961.

Aikido- פרי פיתוחו של מאסטר Morihei Uyeshiba, שהיה בעצמו מאסטר בג'ו-ג'יטסו שפיתח אומנות לחימה בעלת סגנון ידידותי, שאין בו אלמנט של מלחמה, אלא מטרת שלום ואחווה בין המתאמנים.

Karate- סגנונות קרטה מסוימים, ובמיוחד סגנונות קמפו, מראים קווי יסוד ברורים של הג'ו-ג'יטסו.

הג'ו-ג'יטסו המסורתי כלל תנועות עגולות וארוכות שאינן מתאימות למציאות המודרנית של היום הן מכיוון שעידן החרב נעלם והן מפני שצורות התקיפה כיום שונות. הג'ו-ג'יטסו המסורתי  אינו נותן מענה לצורות תקיפה אלה. כיום אומנות הג'ו-ג'יטסו עברה שינויים והתאמות שהביאו בסופו של דבר ליצירת אומנות לחימה אפקטיבית ביותר, אשר יש בה בכדי לתת מענה ברור למצבי תקיפה שונים.

האימונים משלבים בתוכם את הפן הפיזי ולצדם הפן הרוחני של כל מתאמן. ככל שתתאמן יותר כך תגיע לדקויות טכניות ולתובנות אישיות בשלב הלחימה ובכלל.

בישראל כמה ארגוני ג'ו-ג'יטסו בעלי קווי דמיון זהה, אך רוח האימון שונה. בארגון הג'ו-ג'יטסו והקובודו בישראל אנו מאמינים כי השילוב בין חוסן גופני, טכניקה טובה, סביבה חברתית אוהדת ותומכת הם השילוב המנצח!